סחים, היפסטרים

חבריי יודעים שאני טיפוס. אני לא מרבה לפרגן, ואני מודה שלעיתים זה קורה מסיבות שניתן לאפיין אותן כאובייקטיביות ולפעמים סתם כי אני הייטר. יחד עם זאת אני לא אנטיפט: סה"כ בן אדם מאוד קומוניקטיבי שנעים להיות בסביבתו, אלא שאני בהחלט יכול להבין כיצד האנשים שמחוץ לחוג האינטימי של חבריי עשויים לחוש במשהו מתנשא. לא זוכר מתי התחלתי לא לחבב את אלון עוזיאל, ולמען האמת גם לא בדיוק זוכר למה. אולי היה זה משהו יומרני בכתיבה שלו, אולי הפאתוס המאולץ בגישה שלו ואולי אי הסכמה במישור המוזיקלי, לא יודע. ואולי, ופה אני לא איתמם, פשוט בגלל האגו- בכל זאת, הבחור עשה דבר או שניים ודי הצליח יש לומר, ואני מודה שאני דואג לקרוא לסירוגין את מה שהוא כותב. אף על פי שלא ממש חיבבתי את הבן אדם אני חייב לציין שמאוד נרתעתי מסוג ההתקפות האישיות שהוא סופג כשהוא זוכה לכינויים סטייל "שמנמוך" ועוד- דווקא במקרים כאלה היחס שלי כלפיו היה מתאזן, כי יש הבדל בין להיות הייטר בעל קודים מסוימים לבין סתם לשפוך חרא בלי לראות בעיניים. אני אולי הייטר אבל יש לי נטייה חזקה לתמוך באנדרדוג, אפילו קיצונית לעיתים. היום קראתי משהו שהעלים את האנטי שלי כלפי אלון עוזיאל. מסתבר שמתנהלת לה מלחמה שם בחוץ: מנסים להוכיח שהוא זה שעומד מאחורי האתר המצוין סחים. הם בכל מקום ועל הדרך הם נכנסים בבן אדם בכל האמצעים. קורה משהו בין עיתון העיר וטיים אאוט, והוכרזה שם מלחמה בין סחים להיפסטרים או משהו בסגנון. הנטייה הכללית שלי לתרבות האלטרנטיבית פלוס אותה הנטייה לתמוך באנדרדוג גרמו לי לבחור צד. אבל מה ששם גושפנקא סופית על כל העניין הזה הוא הטקסט הזה, בו ניתן לזהות ניצנים של אלון עוזיאל שהחכים וצבר מספיק בטחון בשלב הזה, כשהבין שלהיחשף רגשית זה חלק מהמשחק ואפילו כזה שבמקום להפוך אותך לפגיע יכול לעשות את ההיפך.
סחים. הם בכל מקום
הפוסט מתוך הבלוג של אלון עוזיאל

היפסטרים. הם בכל מקום

במחווה לסחים. הם בכל מקום
הקליקו על התמונות להגדלה

Coma Cinema - Stoned Alone 2010

ההרכב הזה מדרום קרוליינה אומנם חלק מאותו הגל כמו The Drums ו- Best Coast, אך נמצא בקצה השני של הסקאלה. ההייפ איננו, המוד הכללי קודר יותר (אם כי לא אפל, אלא יותר בכיוון של בדידות), הטסקטים מעט מורכבים יותר וניצנים של תוגה נעורית מבצבצים להם מבעד לשורות. שמעתי מישהו אומר שהם נשמעים כמו ביץ' בויז מדוכדכים וזוהי באמת דרך טובה להגדיר את המוזיקה שלהם, כל עוד כולם מודעים לכך שאין בזה שום קונוטציה שלילית. אורכם של כל שלושה עשר השירים שבאלבום מתחת לשלוש דקות, וההסדר הזה נראה כאופטימאלי בפורמט הכללי של סיקסטיז במינור. התחושה היא שהכי טוב להאזין ל-Stoned Alone לבד, אחרי שכל המולת היום שעבר עליך שוקעת לה יחד עם השמש . בנוגע ללהתמסטל לבד תצטרכו כבר להחליט בעצמכם.
מייספייס
אלבום מלא להורדה

Coma Cinema - Only from Tyler T Williams on Vimeo.

You asked for it

זהו, היום באופן רשמי המקום הזה הופך ל- violence friendly. לאחר התלבטות קלה באיזה פורמט הנושא יוצג פה, החלטתי להגיש לכם את זה בסדרה של מיני מצעדים, אשר יחולקו לנושאים ותת נושאים( מה לעשות, האלימות היא ענפה ומסועפת). יחד עם זאת לא תראו פה מקרי אונס, התעללות בילדים ובעלי חיים או איזה סיק שיט אחר, אנחנו פה בגלל המכות נטו.

תמיד יש את אלה שיחפשו את זה. לרוב הם כל כך בטוחים בעצמם שרק זה לבד כבר עושה את העבודה, כשהיריב או הקורבן הפוטנציאלי מתקפלים לנוכח מפגן הבטחון והתוקפנות הזה. אבל יש כאלה שעושים את מה שצריך לעשות. המצעד הראשון שפותח את הסדרה הוא "אתה ביקשת את זה", משהו קליל בשביל ההתחלה- קל להזדהות עם אלה שנותנים תשובה לתוקפנות שהופנתה כלפיהם.

5. במקום החמישי ילד ערס מבולגריה נטפל לסקייטר הלא נכון

4. נו קומנטס

3. חבורה של סטודנטים רוסים יוצאת מסופר ונתקלת בערס (גופניק), שלמד דבר או שניים על כוחה של האקדמיה בעקבות המפגש

2. Nigga עשה טעות והתעסק עם יוצא מלחמת וייאטנם. הבחור הפך ללהיט ברשת, הנה הראיון איתו

1. וזוהי הקלאסיקה של הז'אנר

Bunny Holiday

אין זיווג מתאים יותר משיתוף הפעולה הזה של פופ לוי עם באני הולידיי, בת טיפוחיו אשר חתומה בלייבל שלו World Empire, Inc. על האישיות האקסצנטרית של פופ לוי כבר דיברתי פה פעם, ואני חייב לציין שבאני הולידיי אינה מביישת לרגע את המנטור האומנותי שלה ומציגה לנו סרט ססגוני משל עצמה שהיא חיה בו. יש משהו מאוד גבולי ומאוד מסקרן בדמות שלה: בחורה שנראית בת 14 בעלת עיסוק מוקצן בענייני סקס שדואגת לחשוף אותנו כמה שיותר לניגודיות הזאת שבין הבייבי פייס שלה לבין התלבושות והתנוחות נוטפי המיניות, כולל תקריבים אמיצים על קפ"ק (cameltoe, קו פות קדמי). גם אצלה קשה להבחין בגבול הזה שבין הדמות הגרוטסקית לבין האישיות האמיתית, וזה עוד בהנחה והחלטתם שקיים אחד כזה מלכתחילה. הטיון שהיא מביאה מבוסס על דאב, לופים של מקצב שחופר עד שהוא חודר ושמירה על האסטטיקה המינמליסטית של האווירה. ואם בהופעתה החיצונית והתנהגותה המוחצנת היא משמשת כפרפראזה סאטירית לליידי גאגא, הרי שהטיון שלה הוא ה-LCD Soundsystem גרסת הציניקנים הצעירים. הילדים של היום - אין להם שום דבר קדוש, תאמינו לי. שימשיכו כך.

מייספייס

וזה למי שפה נטו בגלל הציצי (או לפחות בגלל הסיכוי לראות אותו):

Allo Darlin' - Allo Darlin' 2010

בתקופה לחוצה כזאת לא יכולתי לבקש משהו קליל וזורם יותר. הסלף טייטלד של Allo Darlin', רביעייה מלונדון שמורכבת משני חברים אוזים ועוד שניים שהם ילידי האי הבריטי, הגיע מבחינתי בתזמון מצוין- חודש אחרי שיצא באופן רשמי. ומשום שמדובר בתקופה לחוצה כאמור, לא אתחיל להימרח פה אלא פשוט אמליץ לכם על הסרף- פופ הנעים שהחבר'ה האלה מגישים לנו באווירה כל כך כיפית וחסרת דאגות.
מייספייס

אלבום מלא להורדה

Your Kid Sister - POISON EP 2009

האחות של הילד שלך (עם s נעלמת) ... זה יוצא שהיא הבת שלי/שלך, לא? או שזה פשוט אחותך הקטנה, שזאת האפשרות ההגיונית יותר אך מעניינת פחות? והאם השם שהיא בחרה לפרויקט יחיד הזה שלה מעיד על המטען הפסיכולוגי שהיא נושאת ונגזר אולי, אבל רק אולי כמובן, מיחסי הגומלין בינה לבין אביה? או שזאת בעצם פרפראזה מתחכמת ל"הבת של השכן"? לא יודע, אולי קצת מהכל, אבל עצם ההתעסקות בזה היא כבר הצלחה עבורה: לא קל לגרום לאנשים בימינו לזכור את שם ההרכב שלך, במיוחד כשבקושי הספקת להוציא EP אחד. לבחורה המעניינת הזאת קוראים מאיה וידל, אמריקאית עם שורשים צרפתיים, והיא אולי בדרך לזכות בתואר הגרסה הנשית של "Beirut". היא די הזויה הבחורה הזאת, אבל הזויה בחן. אפילו הכובע הזה שהיא כל הזמן לובשת, שאני עד עכשיו לא ממש מצליח להבין מה זה בדיוק- חתול, ארנב או שועל שלג, משתלב בלי להיראות מאולץ עם הקטע הכללי הזה שלה. מאז צאת ה- EP הראשון "POISON" בסוף שנה שעברה היא מרבה להופיע וממשיכה לשקוד על השני, כאשר היא טרם החליטה האם זה אכן יהיה ה-EP השני או שמא האלבום הראשון באורך מלא. נחכה ונשמע.
מייספייס