Fever Ray – Fever Ray (2009)
בסיכום שנת 2006, אחד האלבומים שבלט אצל רוב מבקרי המוזיקה היה Silent Shout, אלבומם השלישי של צמד האחים אולוף וקארין דרייז'ר הידועים כ The Knife. למרות שעיר הולדתם היא גטבורג שבשוודיה שאחראית לסגנון דת' מטאל מלודי שנקרא על שמה, האחים יוצרים דווקא אלקטרו-פופ (משובח אם יורשה לי להוסיף). אחרי 2 אלבומים לא רעים בכלל הגיע Silent Shout , יצירת מופת אפלה וקצבית. על השירה באלבום הייתה אחראית קארין. קולה הייחודי בשילוב המבטא השוודי מעניק גוון כל כך מיוחד לשירה שלא ניתן לטעות בזיהוי. באלבום של The Knife ישנם גם קולות נמוכים, גבריים במבט ראשון, אך גם קולות אלו שייכים לקארין, לאחר שעברו עיבוד ממוחשב. וככה מאז 2006 אני מחכה לאלבומם החדש של The Knife, אשר נכון לכתיבת שורות אלו טרם הוכרז. לכן מאוד שמחתי לגלות שהחצי הנשי של The Knife, קארין, הוציאה אלבום סולו תחת השם Fever Ray. אם Silent Shout היה הסאונד-טראק המושלם של הלילה, הרי ש Fever Ray הוא הסאונד-טראק המושלם של השעות הקטנות ממש לפני הזריחה. הטקסטים עדיין הולכים על הקו הדק שב
ין החלום לסיוט, הרגשה של זכרונות ילדות שאתה לא בטוח אם הדברים אכן היו או שמא זה הזכרון שמתעתע בך. השינוי המשמעותי ביותר באלבום הסולו מול ההרכב המקורי הוא ירידת הטמפו. לא תמצאו כאן מקצבים רקידים נוסח Silent Shout ו We Share Our Mother's Health, הלופים האלקטונים אומנם נשארו דומים אך הקצב הרבה יותר איטי, מה שמוסיף לאווירה האפלה שהאלבום משדר. סה"כ באלבום ישנם 10 שירים, חלקם ממש טובים כמו When I Grow Up ו Keep The Streets Empty For Me וחלקם פחות נחרטים בזכרון. האלבום מתנגן אצלי בקביעות כבר קרוב לחצי שנה ועם זה אין מה להתווכח. גם אם אתם לא מצפים בכליון עיניים לאלבום הבא של The Knife אני חושב שתמצאו כאן אלבום מאוד ייחודי ומעניין, הן מוזיקלית והן טקסטואלית.
