סיכום העשור: הספירה הלאחור

7iii'''''''''iiiiiiiiilllliiiiiiiiiiiiiii #
Editors – The Back Room (2005) hlll

אלבום הבכורה של אדיטורס מיד הציב את הלהקה מבירמינגהאם כאחת הנציגות המרכזיות של תהליך תחיית הפוסט- פאנק. להקות כמו ג'וי דיוויז'ן ואקו אנד דה באני תרמו לא מעט לעיצוב המוזיקלי של הלהקה ובהחלט היוו בסיס השראתי עבור תום סמית' וחבריו, וכך חזרו הגיטרות לקדמת הבמה. The Back Roomהוא אלבום שבסיסו בניגוד הבלתי נמנע והבלתי מתפשר לכאורה שבין הטקסטים הכבדים והאווירה האפלה לבין הריגוש שחשים בעת ההאזנה אליו. גם באווירה הקודרת הזאת יש תחושה של זמן לעשות חושבים, של "לך תדע אולי יש עוד סיכוי" והגיטרה שנותנת בריף גבוה וקצבי מובילה את קו המחשבה הזה. הקול של תום סמית' הסולן מזכיר את זה של איאן קרטיס, אך אין מדובר כאן בניסיון חיקוי זול - האלבום הזה חושף בפנינו את עומקו ואת ייחודיותו של הבריטון של סמית' בצורה שלא מותירה מקום לשאלות וספקות. The Back Room הוא אלבום מכונן, היסחפות מרגשת אל תוך המים העמוקים של הקיום המפוכח, ולעולם יישאר להיות אחד הסמלים של העידן.