גם היום פינת הקאבר שלנו היא זירה לדו קרב, והיום זה באמת לא הולך להיות קל, לא לקונטנדרים ולא לשופטים: יש לנו נער בן 19 ממוצא סיני (שנולד וגר בגרמניה) ומפתיע ביכולת הווקאלית שלו, שמולו ניצבת מוזיקאית בת 37 מהולנד עם הלהקה שלה, כל אחד עם הקאבר שלו ל- Papillon של Editors. הולך להיות צמוד.
עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעVS
הנסיבות. את האלבום הוא בנה (לא ברור רק אם בכוונה) בשיטת הרוטציה הקבועה: קטעים אינסטרומנטליים/פסיכודאליים ששואבים את התודעה לקלאב מוד מתחלפים בשירים עם ריף פוסט פאנקי מתכתי קהה (והכוונה היא אכן לקהה ולא כהה) וסינת'ים באווירת האלקטרו פופ- האוס. ואם השירה שלו מזכירה לכם את זו של פול בנקס- מה אכפת לכם, תהנו כפליים. שום דבר לא רקוב בממלכת דנמרק, פשוט יש נסיך חדש לסצנת המועדונים שם.
ספוילר) גם השם שלהם יכול בשקט לגרום לדיסוננס: הלהקה קרויה על שם ספינת המסע שאחראית לאחד האסונות האקולוגיים הגדולים בעולם, כשב-1989 קרוב ל- 41 מיליון ליטר של נפט שהיו עליה נשפכו אל תוך מי האוקיינוס ליד אלסקה. אבל המוזיקה של Exsonvaldes היא אחד הדברים הנעימים והידידותיים לסביבה (בדמותם של המאזינים אם תרצו) שיש. כשבתחילת 2009 הם הוציאו את אלבומם השני Near the Edge of Something Beautiful הם החליטו לקדם אותו בכמה הופעות בבתים ודירות פריזאים אקראיים; "כמה" הפכו בלי לשים לב ל-20, ואז הוחלט להוציא אלבום שיכלול את אותן ההקלטות. וכך יצא, שכמעט שנה אחרי הם מוציאים את אלבומם השלישי There's No Place Like Homes ובו 11 שירים שהוקלטו באותם הסשנים בבתים, כאשר מחצית מן השירים הם למעשה מהאלבום הקודם. התוצאה היא אלבום מצוין שמצליח לגעת ולרגש בזכות הביצועים החיים בהם החברה הצרפתים האלה מגישים לנו את אינדי פופ- רוק המשובח שלהם. באמת אחד הטובים, וורד.
ב של שמונה אנשים וכלים כמו פעמונית, מלודיקה, קלידים ושלל כלי נשיפה (בנוסף לגיטרות, תופים ובס כמובן) הייתם מצפים לאיזה פולק אינסטרומנטאלי או אולי למשהו שנשמע כמו Arcade Fire, כשבפועל זה משהו שנשמע כמו השילוב של The Futureheads ו- Shout out louds. על אף ריבוי הכלים בהם מנגנת הלהקה, הם לא מסבכים את העסק: אומנם לא תמצאו פה קטעים מוזיקאליים מורכבים, אבל תמצאו פה שירים שזורמים בקלילות נעימה בזכות הריפים הקליטים והמקפיצים. חברי הלהקה לא נידבו הרבה מידע ביוגרפי אודות עצמם, אבל צילמו כ-20 פרקים בהם תיעדו את מסעותיהם בהופעות ופסטיבלים. יאללה, תזרמו עם הפירטים הנורבגים האלה, יהיה כיף.
את הדבר הבא בהתהוותו, אפילו אם מנסים להגיש לנו את זה בעטיפה שכזאת. אלבום הבכורה של Two Door Cinema Club למשל, שסומנו כאותו הדבר הבא ע"י מבקרי מוזיקה רבים- מאכזב, וגם זה רק בשל ההייפ והציפייה שיצרו סביבו, אחרת הוא היה מוצא את עצמו במשבצת של "לא זכה באזכור". ודווקא אלבום הבכורה של אומן אחד מ"העיר הירוקה" של ארה"ב דאג להפיג מעט את הבינוניות.
