שים את העסקים שלהם בדרך הכי מגעילה שהוא נתקל עד כה במסגרת עבודתו עם הרכבי אינדי. בנוסף הוא טוען שהדבר היחיד שעוד מקשר אותם לאינדי זאת העובדה שהם חתומים בלייבל עצמאי (מרג'). אך כל זה קצת פחות רלוונטי למה שרציתי לומר: אני מאוד מרוצה ממגמת המיזוג בכלל, ומהצלחת ההרכבים העצמאים בזירת המאסות בפרט, אלא שאני פשוט לא חושב שלהידבק בכוח להרכב מסוים ולהלל אלבום שלא מצדיק ולו חצי מהביקורות החיוביות עליו זה רעיון כל כך מוצלח. לאור האמור לעיל העובדה כי אלבומם החדש של Cold War Kids שיצא לפני שבוע כמעט ולא זכה לתשומת הלב מצד המבקרים וקהל המאזינים נראית כלא הוגנת. סינגל מוצלח אחד מתוך אלבום הבכורה שלהם למעשה חרץ את גורלם, והדרך הטובה להדגים זאת היא לבקש למצוא בארץ ולו היפסטר אחד שיעיד שהוא אוהב אותם, אחרי שלעולם יזוהו עם הפרסומת של פוקס. אני לא איתמם ולא אנסה להכפיף את העובדות לנרטיב: האלבום השני שלהם "Loyalty to Loyalty" שראה אור ב-2008 הוא בינוני ותו לא, וגם החדש הוא לא מאסטרפיס, אך בכל זאת הם מצליחים להנפיק יצירה אחידה עם שירים טובים, כשלפחות לשניים מהם (שניים הראשונים באלבום) יש פוטנציאל להפוך למחרשות שחוקות בתחנות הרדיו. הסולן נת'ן וילט העיד כי עבד הרבה על יכולותיו הווקאליות לקראת ההקלטות, וההבדל ניכר- הוא ללא ספק הרחיב את ספקטרום המנעד שלו ושולט בו טוב יותר. ובאשר לאווירה הכללית, הרי שהחבורה הקנדית הזאת מצליחה ליצור אלבום פשוט ונעים במסגרת הפורמט גיטרה/בס/תופים, ובאמת שלפעמים אין צורך במשהו מעבר.יום שישי, 4 בפברואר 2011
Cold War Kids - Mine is Yours 2011
כבר לפני יותר משש שנים כשארקייד פאייר הוציאו את אלבומם הראשון והאדיר Funeral הכל היה ברור: הם יתייצבו בראש השיירה שתוביל את המוזיקה העצמאית אל המיינסטרים. ברגע שחובקו ע"י אותו המיינסטרים והפכו לדבר החם, או שמא יהיה נכון יותר לומר - כשהמשפט "אני אוהב את ארקייד פאייר" הפך לסמל סטטוס- היה ברור שתהליך מיזוג הגבולות בין אינדי למיינסטרים הוא בלתי הפיך, וג'יימס בלייק בגלגל"ץ זהו תוצר ישיר של אותו התהליך. אלבומם האחרון " The Suburbs" שיצא בסוף 2010 קטף שבחים מקיר לקיר מנציגי כל הקצוות בסקאלה המוזיקאלית, ובגראמי הקרוב הוא אף מועמד בלא פחות משלוש קטגוריות. ואני תוהה מה השתבש, שהאלבום הפחות טוב שבדיסקוגרפיה שלהם זוכה להכרה טוטאלית ומופרזת באותה מידה? יש להודות באמת: האלבום הוא אלבום פופ סולידי, בין בינוני לטוב, אבל בשום פנים ואופן לא כזה שמצדיק את פסטיבל האוננות שסביבו. הבמאי הצרפתי וינסנט מור, שצילם סרט דוקומנטרי אודות הלהקה במהלך 2008 ובילה איתם תקופה של שלושה חודשים, אמר לפני מספר ימים בראיון לספינר שמדובר באנשים לא טובים, לא נעימים וכאלה שעו
שים את העסקים שלהם בדרך הכי מגעילה שהוא נתקל עד כה במסגרת עבודתו עם הרכבי אינדי. בנוסף הוא טוען שהדבר היחיד שעוד מקשר אותם לאינדי זאת העובדה שהם חתומים בלייבל עצמאי (מרג'). אך כל זה קצת פחות רלוונטי למה שרציתי לומר: אני מאוד מרוצה ממגמת המיזוג בכלל, ומהצלחת ההרכבים העצמאים בזירת המאסות בפרט, אלא שאני פשוט לא חושב שלהידבק בכוח להרכב מסוים ולהלל אלבום שלא מצדיק ולו חצי מהביקורות החיוביות עליו זה רעיון כל כך מוצלח. לאור האמור לעיל העובדה כי אלבומם החדש של Cold War Kids שיצא לפני שבוע כמעט ולא זכה לתשומת הלב מצד המבקרים וקהל המאזינים נראית כלא הוגנת. סינגל מוצלח אחד מתוך אלבום הבכורה שלהם למעשה חרץ את גורלם, והדרך הטובה להדגים זאת היא לבקש למצוא בארץ ולו היפסטר אחד שיעיד שהוא אוהב אותם, אחרי שלעולם יזוהו עם הפרסומת של פוקס. אני לא איתמם ולא אנסה להכפיף את העובדות לנרטיב: האלבום השני שלהם "Loyalty to Loyalty" שראה אור ב-2008 הוא בינוני ותו לא, וגם החדש הוא לא מאסטרפיס, אך בכל זאת הם מצליחים להנפיק יצירה אחידה עם שירים טובים, כשלפחות לשניים מהם (שניים הראשונים באלבום) יש פוטנציאל להפוך למחרשות שחוקות בתחנות הרדיו. הסולן נת'ן וילט העיד כי עבד הרבה על יכולותיו הווקאליות לקראת ההקלטות, וההבדל ניכר- הוא ללא ספק הרחיב את ספקטרום המנעד שלו ושולט בו טוב יותר. ובאשר לאווירה הכללית, הרי שהחבורה הקנדית הזאת מצליחה ליצור אלבום פשוט ונעים במסגרת הפורמט גיטרה/בס/תופים, ובאמת שלפעמים אין צורך במשהו מעבר.
האלבום המלא להורדה - Mine is Yours
שים את העסקים שלהם בדרך הכי מגעילה שהוא נתקל עד כה במסגרת עבודתו עם הרכבי אינדי. בנוסף הוא טוען שהדבר היחיד שעוד מקשר אותם לאינדי זאת העובדה שהם חתומים בלייבל עצמאי (מרג'). אך כל זה קצת פחות רלוונטי למה שרציתי לומר: אני מאוד מרוצה ממגמת המיזוג בכלל, ומהצלחת ההרכבים העצמאים בזירת המאסות בפרט, אלא שאני פשוט לא חושב שלהידבק בכוח להרכב מסוים ולהלל אלבום שלא מצדיק ולו חצי מהביקורות החיוביות עליו זה רעיון כל כך מוצלח. לאור האמור לעיל העובדה כי אלבומם החדש של Cold War Kids שיצא לפני שבוע כמעט ולא זכה לתשומת הלב מצד המבקרים וקהל המאזינים נראית כלא הוגנת. סינגל מוצלח אחד מתוך אלבום הבכורה שלהם למעשה חרץ את גורלם, והדרך הטובה להדגים זאת היא לבקש למצוא בארץ ולו היפסטר אחד שיעיד שהוא אוהב אותם, אחרי שלעולם יזוהו עם הפרסומת של פוקס. אני לא איתמם ולא אנסה להכפיף את העובדות לנרטיב: האלבום השני שלהם "Loyalty to Loyalty" שראה אור ב-2008 הוא בינוני ותו לא, וגם החדש הוא לא מאסטרפיס, אך בכל זאת הם מצליחים להנפיק יצירה אחידה עם שירים טובים, כשלפחות לשניים מהם (שניים הראשונים באלבום) יש פוטנציאל להפוך למחרשות שחוקות בתחנות הרדיו. הסולן נת'ן וילט העיד כי עבד הרבה על יכולותיו הווקאליות לקראת ההקלטות, וההבדל ניכר- הוא ללא ספק הרחיב את ספקטרום המנעד שלו ושולט בו טוב יותר. ובאשר לאווירה הכללית, הרי שהחבורה הקנדית הזאת מצליחה ליצור אלבום פשוט ונעים במסגרת הפורמט גיטרה/בס/תופים, ובאמת שלפעמים אין צורך במשהו מעבר.